<h1>ספר האסופות מכת"י הלכ' טבילת כלים</h1>
<h2>דף עה:</h2>
דין הטבלת כלים בפסח. במגנצא נוהגין להטביל כל כליהם אחר ההגעלה ולבון ואפילו כלי עץ וכן כתב רבי' אב"ן, ואמ' כי דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתיר בפניהם. ובקלונייא ובוורמיישא לא נהגו כן, ונראה דאגב כלי מתכות של גוים הנהיגו בכלן. הלכות טבילת כלים וברכתן המטביל סכין מברך באימ"ה אקב"ו על טבילת סכין. ואם מטביל כלי זכוכית מברך על טבילת כלי זכוכית. ואם מטביל כלי מתכות כגון מחבת וכסוי קדירה ושפודין וכיוצא בו מברך על טבילת כלי מתכות. ואם מטביל הרבה כלים ביחד מברך על טביל' כלים. וצריך לברך עובר לעשייתן, פי' קודם טבילתן. כלי שנטבל פעם אחת אי נפל שוב בידי גוים ונשתמשו בו אם חזר ליד ישראל אין צריך עוד טבילה אלא יגעילנו וכשר מידי דהוה אגר שנתגייר ונשתמד וחזר ועשה תשובה שאין צריך עוד להטבילו. וכלי זכוכית צריך טבילה כשלקחן מן הגוי בין חדשים בין ישנים, אבל אם עשאן ישר' אפילו חדשים אינן צריכין טבילה וכל שכן אם היו שלו ישנים, ולהוציא מלבן של אותן המצריכין להטביל הכלים אחר גיעולן בפסח. אבל שאולין מן הגוי לא בעו טבילה. ישר' שקנה סכין מן הגוי ובא ישר' חבירו ושאלו ממנו טרם הטבילו צריך השואל להטבילו שהרי נתחייב טבילה ביד חבירו שהשאילו, כך פסק רבי' שמואל. אבל בפסח שאינן לקוחין מן הגוי טבילה זו למה לכך אינן צריכין טבילה, בספר אבי"ה. וכל מה שמלבנין באור צריך ללבן עד שיסיר קלפתו. מצאתי בערוך המטביל כלי זכוכי' ארוך צריך להטותו על צדו כדי שיכנסו המים לתוכו, דכלי שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו טהור עד שיטנו על צדו, ונראה כמטביל את הזכוכית מפני שפיו הוא צר מעלה אבעבועות בתוכו וימתין עד שיכלו ויתמלא הכלי מעצמו וילכו המים למעלה מפני הזכוכי' כעיניין דא' בסוף מסכת מקוואות [פ"י מ"ד] גבי בגדים הטבילו נגובין עד שיבעבעו וינוחו אבעבועותיו, ואית בפירוש בתוספ' דמקואות [פ"ז ה"ה], הלכך אין לו תקנה עד שיטנו. כפות של קרן לא בעו טבילה דלאו מתכות הן. אבל אם נשתמשו בהו גוים צריכין להגעיל דודאי בולעות. ומשום הכי אמ' בפסחים [ל' ע"ב] הסכינין מגעילין קתיהן ברותחין משום דבלעי שאם לא יעשה כן כשיצטננו המים מגיעולם תחזור ותבלעם ושופכין עליו מים קרים להעביר מהם הזוהם והחמוץ שלא יחזור ויבלעו. מעשה וצוה ר' להגעיל סכין של גוי בתוך הקדירה ואמ' ליתן בה מים בששים מכנגד הסכין כדי לבטל איסור היוצא מן הסכין בששים שלא יצטרך שוב להגעיל הקדירה ויהא בטל האיסור וכמאן דליתיה והא דא' [ביצה ד' ע"ב] אין מבטלין איסור לכתחלה הני מלי לאוכלו אבל כי האי גונא מבטלין. ואם רוצה אדם להוריד בבאר בחבל בין דלי בין סכין בין שאר דברים יורות או קדירות מן אבר ונחושת או מן שאר כלי מתכות או מן זכוכית נר' שבטוב עלתה להם טבילה ואין לערער על זה משום חציצה רק שירחיב קשר החבל בקשירת הדלי שלא יחוץ. וכלים שהם ממושכנין מן הגוי לישר' ויודע שדעת הגוי להחליטם מוכח בסוף ע"ז דהוו כלקוחין ובעו טבילה. וכל שאר משכנתא נשאר בתיקו ונר' לר' אבי"ה דלא הוי כמו תיקו דאיסורא שאין כאן איסור ולשאר מצות שהן חובה עליו נמי לא דמי דאי בעי פטר נפשיה ושתי בכוס אחר הלכך לא בעו טבילה, ולא אמרי' מספיקא יטבילם בלא ברכה.
